כמעט כל יום אני נתקלת באנשים שטוענים שהבנק שונא אותם. האמת, גם אני הייתי בין אותם אנשים. זה מצחיק שאנו מגדירים את הבנק כישות אחת ומכלילים את כל עובדיו תחת הבועה הזאת, כי כשהזעם תוקף אותנו לאחר בדיקת דף החשבון או ביקור בסניף, אין מה לעשות. פעם מישהו השוויץ לי שכשהוא מגיע לסניף הבנק שלו, המנהל תמיד בא לברך אותו ולספר לו כמה הוא שמח לראות אותו. כמובן שהבחור הספציפי הזה בעל עסק גדול ובא ממשפחה מאוד עמידה. פעם אחרונה שישבתי אצל מנהל הבנק צחקנו על כך שאמרתי לו שאני אצטרך למכור כליה כדי לכסות את ההלוואה. בעצם הוא צחק, אני הייתי רצינית למחצה.
אתם זוכרים את היום שפתחתם חשבון בבנק? אני כן. הייתי בת 16. עבדתי בחנות לאורך התיכון ועל הדרך חיפשתי כל מיני דרכים מעניינות לעשות כסף. יום אחד חפשו בבניין שלנו גנן שיוציא את הסרפדים מסביב לגינה. נגשתי לוועד הבית ואמרתי להם שאני אעשה זאת, בהתחלה הם צחקו אבל כשהבינו שאני לא צוחקת, הם אמרו שיתנו לי הזדמנות. באתי לאבא שלי ובקשתי ממנו עזרה, כמובן שהוא הסכים כי הוא תמיד שם בשבילי, לקחנו שני מעדרים והתחלנו לעבוד. לדעתי עבדנו כמה שעות טובות, מה שחקוק לי בזיכרון זה השלפוחיות הקטנות האלה בידיים מהכובד של המעדר והחום שהיה באותו היום. אחרי שסיימנו, הלכתי לוועד הבית שוב ואמרתי להם לבוא לבדוק. הם בדקו, התרשמו ואמרו שאגיע לקחת תשלום. התשלום היה 50 שקלים. לפני 19 שנים, 50 שקלים היו שווים לא מעט. הגעתי לבנק והפקדתי אותם. זאת בערך התקופה האחרונה שיש לי זכרונות טובים מהבנק שלי.
אז מדוע יזמים ובעלי עסקים חדשים שונאים את הבנקים? כמובן שהם לא שונאים אותם אם יש להם כמה מיליונים ומהמיליונים האלה עושים עוד מיליונים כי כסף עושה כסף, אבל כמה אחוז כאלה באמת יש בארץ? 10% ? ומה עם ה90% הנותרים?
הבעיה היא בשני הצדדים. כשמגיע עסק חדש ולא יציב בעליל לבנק ומנסה לגייס משאבים לבניית וחיזוק העסק, הלקוח מאוד תלוי בעובד הבנק שיושב מולו. הלקוח תלוי ב:מצב רוח, ידע כלכלי, ידע חברתי, אמונה בעסקים קטנים וניסיון של עובד הבנק. מאידך, אם הלקוח לא יגיש תכנית עסקית ראויה, יכולת עמידה בתנאים, גישה בטוחה וניסוח נכון, רוב הסיכויים שהוא יקבל מנה יפה של "תודה ולא תודה" מהבנק.
אני די בטוחה שבגלל שבכירי הבנק כל כך ממהרים לוותר על בעלי עסקים מתחילים וללא ממון רב, הם אבדו לא מעט לקוחות שעתידיים להיות גדולים וניפצו לא מעט חלומות. הבעיה שיזמים מתחילים באמת לוקחים ברצינות את מה שאמרו להם בבנק ואחוז לא קטן מהם מחליט להרים ידיים ולהפסיק לנסות. אני מודה, אחרי ביקור בבנק לרוב אני צריכה להסתגר שעתיים בחדר עם דלי של גלידה ולהתאושש. מה לעשות? כל אחד והדרך התמודדות שלו עם המערכת הבנקאית.
אז למה כל כך אכפת לנו מה הבנק חושב עלינו? אני בטוחה שלכל אחד שהבנק נפנף, יש חלום לחזור לשם כשההצלחה תגיע, להיכנס לחדר המנהל ולהגיד: "זוכר שלא רצית אותי ואת העסק שלי? אז זהו, עכשיו העסק מצליח ואתם לא חלק מזה". האמת שרציתי לעשות זאת, אבל עברו חמש שנים עד שהייתה לי היכולת לחזור לסניף הזה ולהגיד "SUCK IT" והסניף כבר נסגר. אפילו את ההנאה הזו לא יכלו להשאיר לי!
אז איך בוחרים את הבנק הנכון? הרי בסופו של דבר המוסד הזה הוא שותפנו לעסק במידה נכרת. אחרת איך המעברי כספים יעברו חלק? איך נקבל את כספנו מלקוחות? איך נבצע סליקות מול חברות האשראי? איך נשלם לספקים? איך נדאג שהעסק שלנו מתפקד כמו שעון שוויצרי אם אנחנו כל הזמן כועסים על השותף שלנו ומתמרמרים שהוא כמו בור ללא תחתית של ריביות ועמלות.
אוכל להגיד שחובה לעשות סקר שוק. לבדוק כמה כל בנק לוקח ומה הוא נותן בתמורה. להגיע לשם עם שאלות ברורות ומטרות . בעייני לשרות לקוחות וזמינות יש דגש מאוד גבוה. כמה פעמים שמעתם את המשפט : " בארץ לא יודעים לתת שרות?" , המון נכון? הבעיה היותר גדולה שאף אחד מהממסדים האלה גם לא רוצה לתקן את השרות הלקוי הזה וגם לא יתקן. מדוע? כי אין לו צורך בכך. תמיד נבוא לשם כי בנק זה צורך לכולנו.
אז נמשיך, בעייני תמיד צריך למצוא את האדם הזה בבנק שאפשר לסמוך עליו. זה שלא נותן לדברים ליפול בין הכיסאות, זה שתמיד עוזר לך ולא דופק אותך בשביל לקבל את הבונוס שלו, זה שמחפש פתרונות יצירתיים לבעיה שלך ולא אומר לך ישר "אני לא יכול" (אם יש משהו שאני שונאת לשמוע זה את המילים הללו, כי אמא שלי תמיד למדה אותי –אין לא יכול, יש לא רוצה). זה איש הבנק איתו אני אלך לאורך כל הדרך ולא אקטר.
נראה לי שעכשיו אפשר לצאת לסיבוב בנקים ולבדוק מה התחדש שם ואם אפשר למצוא את הבנק שימשיך איתי לאורך כל הדרך, כי הגיע הזמן למצוא אחד כזה ואלה שאיכזבו, תכלס...סאק איט.