• Vero

הארנב ואמא שלו


צילום: גדי אוהד


את מאיה הכרתי במקרה ברשת, משם התחלנו לעקוב אחת אחר השנייה ומאוד אהבתי את היצירתיות שלה במטבח. אז תכירו.


היי מאיה, תספרי לנו קצת על עצמך

מאיה שחר בלום, בת 30 גרה עכשיו ברמת גן. גדלתי חלקית בארה"ב וחלקית בארץ, השפה הראשונה שדיברתי הייתה אנגלית. את רוב הילדות שלי ביליתי בחיפה.

איך הגעת לתחום הקולינריה?

התחלתי בתיכון. הפכתי המבוגרים באיזה מקום קטן בחיפה. לפעמים הייתי מסיימת כל כך מאוחר שהייתי נוסעת ישר לבית הספר, פורצת לחדר תיאטרון, ישנתי על הספה 3-4 שעות והלכתי לכיתה. כבר אז נהנתי להתעסק באוכל. אני חושבת שזה נמצא בנפש של רוב הטבחים- נתינה ורצון אמיתי לארח ולהאכיל. אחרי הצבא כשהייתי צריכה לבחור מקצוע נסעתי כמו כל ישראלי ממוצע להודו. שם התלבטתי אם לבחור בפסיכולוגיה או אוכל שזה שני הדברים שבאמת באמת עניינו אותי. ביום ההולדת (21) שלי באיזה יער הודי ירוק הבנתי שאין משהו שאני נהנית לעשות יותר מלבשל. עברתי בכמה מטבחי שף תל אביביים, נסעתי לדרום לנהל מטבח באשרם, ומשם נסעתי ללימודים בלונדון. אחרי שנה שניהלתי מטבח בצפון, חזרתי שוב ללונדון ללמודי ניהול ובישול מתקדם. היה לי עסק קטן במקסיקו. אחרי הכל חזרתי לפה ויצאתי לעצמאות. ממה המנות שלך מושפעות?

מאז ומעולם אני חושבת שבישלתי ממקום של ביטוי ורגש. אוכל הוא צורת אומנות ואסקייפיזם בעיניי גם אם הכי פשוט. יש בו ביטוי של החוויות שלנו, יש בו אימרה בין אם בטעמים, בצילחות או במה שמסביבו. יש פואנטה מאחורי כל מנה. זה להעביר רגש ופילוסופיה באוכל, זה לבנות מוזיקה שמותאמת לטעמים, לשחק באפקטים של אור וצילחותים הזויים לחלוטין וכמובן עם חומרי גלם מתאימים- זו אני.

מה המנה האהובה עליך מכל מה שאת מכינה? זה משתנה. בתפריט הנוכחי אני חושבת שזה אחת המנות הראשונות. זה מנה של קיץ הישראלי כי בתכלס הקיץ של 2020 די מבוטל ואני מתגעגעת. מתגעגעת לים ולחול ולמלח באוויר.

זו מנה שמוגשת על חלוקי נחל ומלח גס (שילוב של הים והירדן)- קרקר שמן זית, אבטיח טרי וכבוש, גבינת המאירי, זיתי טאזוס, צנונית ושמן זעתר. טייק הזוי על טעמים של אבטיח בולגרית.

איזו מוזיקה את שומעת בזמן בישול?

תלוי איך קמתי באותו יום. מוזיקה צריכה להתאים למוד שיש לי ולמה שאני יוצרת באותו הרגע. החל מראפ שנות ה-80-90 ועד לאלקטרונית, פינק פלויד ואינדי זה אין סופי העיקר שזה מלווה טוב את הקצב של המטבח שלי.

השמות של העסקים שלך מאוד מסקרנים, כיצד נבחרו ומדוע?

The rabbit hole experience לא הגיע מאליס בארץ הפלאות. אומנם הביטוי הוטבע ע"י לואיס קרול אב המשמעות של "ירידה במאורת הארנב" היא כניסה למציאות שונה ואחרת. הרעיון הוא לבוא ולחוות אוכל בצורה מיוחדת. זו לא עוד ארוחה אלא שילוב של אוכל, אומנות, מוזיקה ואפקטים. הרי חווית האכילה היא לא כזו של מסעדה, וזה לא נראה כמו מסעדה זה פשוט אוכל ומימדים שונים של אומנות רב תחומית- אז זה בעצם

לאכול אחרת. לגבי YO MAMA, למה קוראים לו אמאשך? בגלל שזה חלק מהנשמה האמריקאית מהקולינריה הדרומית. והאוכל הזה ברמה מסוימת הוא האמאשלי- הדבר הראשון שאני זוכרת בטעמים. 

והלוגו.... זה הפיטבול שלי. וואלה, הוא הנחמה האמיתית שלי בחיים האלו. אני חושבת שכל בעל כלב יזדהה. 

צילום: שירה אלימלך

צילום: שירה אלימלך

האם יש לך דמות לה היית רוצה לבשל ולהגיש מנה שהכנת? איזו מנה תגישי? הייתי רוצה לבשל כנראה לסלבדור דאלי. אחד האומנים שאני הכי מעריצה. אני מניחה שדווקא הייתי עושה מנה בדמותו. משהו נוזלי עם שפם

האם יש לך מישהו שהשפיע עליך ברמה הקולינרית? מעין מוזה?

ההשפעות שלי מגיעות או מעולם הקולינריה או מעולם האומנות. אני חושבת שהסטון בלומנטל היה השפעה עבורי. אני אומנם לא משתמשת באותה כמות של קולינריה מולקולרית כמוהו אבל המנות שלו מבחינת יצירתיות וטעם הן מדהימות. אחרי שאכלתי במסעדה שלו בלונדון (פעמיים כי פעם אחת פשוט לא הספיקה) ממש התרגשתי. התרגשתי כי הוא גם משתמש בחומרי גלם פחות מוכרים ופופולרים ועושה איתם דברים מופלאים וגם היכולת שלו לערבב טכניקות מודרניות וקלאסיות היא נכונה מאוד בעיניי. אם לא היית בתחום הקולינרי, מה לדעתך היית?

כנראה פסיכולוגית. תמיד עניין אותי איך אנשים עובדים מה מניע אותנו איך רגש והרגלים מזיזים אותנו. איכשהו שילבתי את העניין שלי ברגש וביטוי לתוך הקולינריה שלי. מה החלום הקולינרי שלך?

קשה לי לומר שיש לי אחד וגם חלומות הם דבר שכל הזמן משתנה חח... כרגע החלום הראשון שהוא באמת סובב סביב הרצון לבשל אוכל כאומנות, לעשות אירועים שונים ומשונים, לשחק בכל מיני שיתופי פעולה, לחקור להכיר את עצמי ואת העולם הקולינרי האישי שלי. יש את החלום ל"פנסיה"- לחזור למקורות ולפתוח איזה פוד טראק מגניב. בא לי להסתובב עם האוכל שלי בעולם, לחוות חוויות וליצור דרכן. פוד טראק זה לקחת את עצמי לסבב של חוויות והשראה.

צילום: שירה אלימלך

צילום: שירה אלימלך

צילום: שירה אלימלך

כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלך?

זה גרם לי לחשב מסלול מחדש. מצד אחד זה מתסכל כי אני לא יכולה להמשיך עם המוצר שאני רגילה אליו וצריך לשנות. מצד שני זה מאוד בריא כי עסק צריך ללמוד להתגמש ולהתייעל. אני יוצרת את אותה החוויה שאני רגילה אליה אבל תחת הכותרת של אירועים פרטיים. הרעיון הוא שהסועדים ירגישו יותר בנוח להיות בחלל אירוח פרטי עם אנשים שהם מכירים. אם אני מוכרת חוויה שמבוססת על רגש ואומנות חשוב לי שכל אדם שמגיע לארוחה יגיע רגוע עם ראש נקי. שיגיע להינות מהטירוף ולשקוע לתוך החוויה.

אין ספק שהקורונה היא אתגר לכל איש עסקים וכל שף באשר הוא. חוסר הוודאות והיציבות נהיו כמעט בלתי נסבלים. אבל יחד עם המחאה המדויקת הזו ויחד עם הבלגן וחוסר הצדק, צריך לחשוב קדימה כי המגיפה הזו הולכת לשנות את הקולינריה בעולם ובפרט בארץ. מה התוכנית כיום ואיפה ניתן לאכול את המנות שלך? אז כיום אני ממשיכה עם החוויות הקולינריות הפרטיות של הראביט הול בחלל שלי ברמת גן. בתכלס אפשר לתפוס אותי לאירועים פרטיים קלילים גם אם המוזה נכונה. התכנון העתידי הוא גם לעשות משהו סביב אוכל נשמה. נראה לי נכון לרוח התקופה הקרובה. ויש את YO MAMA, יו מאמא נולד מהילדות שלי בארצות הברית ומהרצון שלי לאוכל מנחם. 

כל מה שרציתי בתקופת הקורונה זה לברוח לטעמים מוכרים ונעימים ותכלס משמינים ללא מוסר. וזה בדיוק מה שאני מוכרת, את הטעמים של הילדות שלי, של נחמה, של ארצות הברית. מאק אנד צ'יז היה אחד הטעמים הראשונים (והאהובים עלי) שאני זוכרת. אבל האוכל הזה לא מקבל פה הרבה במה וזה אוכל שמתאים בדיוק לתקופות משוגעות כאלו- כי מי לא צריך עכשיו קצת נחמה וקראנץ' מטוגן.



אני בהחלט אבוא לאכול,

מקווה שנהניתם,

שלכם, ורו.

 

157 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרשמה לעדכונים והטבות 

עיצוב ופיתוח- עילית פרנקל בניית אתרים